עונת 1999 של אליפות הסופרבייק העולמית תיזכר לעד כאחת התקופות המרתקות ביותר בהיסטוריה של מרוצי האופנועים, הרבה בזכות השילוב יוצא הדופן בין הרוכב היפני נוריוקי האגה לבין מכונת המרוצים האקזוטית של ימאהה, ה-YZF-R7, המוכרת בקוד היצרן OW-02. האופנוע הזה נולד מראש כמכונת מסלול טהורה, שנועדה להתמודד מול השליטה המוחלטת של אופנועי הוי-טווין בנפח 1,000 סמ"ק של אותה תקופה, ובראשם הדוקאטי 996 של קארל פוגארטי.
סדרה מוגבלת ל-500 אופנועים בלבד
כדי לעמוד בתקנון האליפות המחמיר שאפשר את שיתופו של האופנוע במרוצים, ימאהה ייצרה מהדורת תקינה מוגבלת של 500 יחידות בלבד. תג המחיר לגרסת הכביש עמד על סכום אסטרונומי לאותם ימים של 32,000 דולר, מה שהפך אותו לאופנוע נדיר ביותר שרוב חובבי הרכב הדו-גלגלי יכלו רק לתלות פוסטר שלו בחדר השינה, במקום להחנות אחד כזה בחניה.
מעטפת הנדסית
מתחת למעטפת ההנדסית של ה-OW-02 הסתתר מנוע ארבעה צילינדרים בטור בנפח 749 סמ"ק עם 20 שסתומים, חמישה לכל צילינדר. המהנדסים של ימאהה לא חסכו בהוצאות ושילבו במנוע רכיבי קצה יקרים כמו שסתומים וטלטלים מטיטניום, לצד מערכת הזרקה חכמה ומתקדמת שכללה שני מזרקי דלק לכל צילינדר. בעוד שהגרסה החוקית לכביש הציבורי הוגבלה ל-106 כוחות סוס בלבד כדי לעמוד בתקנות הרישוי, התקנת קיט המרוצים המלא שחררה את הפוטנציאל האמיתי של יחידת ההנעה, שהפיקה בסביבות 160 כוחות סוס. בשילוב עם משקל יבש קליל במיוחד של 176 ק"ג, האופנוע בתצורת המסלול שלו הצליח להגיע למהירות מרבית של כ-280 קמ"ש.
בהשראת ה-YZR500
היתרון המשמעותי ביותר של הימאהה R7 לא היה רק בכוח המנוע, אלא בשלדת קורות אלומיניום מסוג Deltabox II. השלדה תוכננה בהשראה ישירה מאופנועי ה-YZR500 של ימאהה שכיכבו באותם ימים במרוצי הגרנד-פרי. מערכת המתלים כללה רכיבי קצה משובחים מתוצרת אוהלינס, עם מזלג הפוך מלפנים ובולם יחיד מתכוונן מאחור. עיתונאי האופנועים הבריטי גלן לה סנטו, שזכה לרכוב על הכלי במבחן דרכים, תיאר אותו כאופנוע בעל התנהגות הכביש הטובה ביותר בנמצא, שאינו רק בעל היגוי חד כתער, אלא גם מדויק להפליא. הוא ציין שהאופנוע עוקב אחרי כל קו שבוחרים בנאמנות מוחלטת, והגדיר אותו כאופנוע היציב ביותר שרכב עליו מעודו, עם מתלים שהם בבחינת שיעור בשליטה.
הגרזן - טכניקת רכיבה אגרסיבית
נתוני ההתנהגות המופתיים הללו של השלדה והמתלים היו בדיוק מה שנדרש כדי להשלים את סגנון הרכיבה המזוהה כל כך עם נוריוקי האגה, המכונה ברחבי העולם ניטרו נורי, ובישראל זכה לכינוי המיתולוגי האגארזן, שהוענק לו על ידי טל שביט ז"ל במגזין מוטו. מול החיסרון המובנה במומנט של מנועי ה-750 סמ"ק לעומת מנועי הליטר כפולי הצילינדרים, האגה פיתח טכניקת רכיבה אגרסיבית שדרשה שליטה אבסולוטית על המגבלות. הוא נהג לבצע החלקות זנב מבוקרות בכניסה לפניות, תוך שהוא תולה אחוז ניכר ממשקל גופו אל מחוץ לאופנוע, ממקסם את מהירות הפנייה ומפצה על פערי ההספק ביציאה לישורות באומץ מעורר השתאות.
בכורה של מכונה
במהלך עונת 1999, שהייתה מורכבת מ-13 סבבים ו-26 מקצים אכזריים ותובעניים, האגה נאלץ להתמודד גם מול מתחרים חזקים ומנוסים, וגם עם תקלות מכניות שאפיינו שנת בכורה של מכונה הנדסית חדשה לחלוטין. למרות קשיי הפיתוח, כישרונו של הרוכב בא לידי ביטוי בצורה מושלמת כאשר קטף ניצחון סנסציוני במקצה הראשון של הסבב הרביעי, אשר נערך במסלול אלבסטה שבספרד. יחד עם שני סיומים נוספים על הפודיום, הופעותיו הבלתי מתפשרות הובילו אותו לסיים את עונת הבכורה של ה-R7 במקום השביעי הכללי בדירוג אליפות העולם, הישג מרשים בהתחשב בנסיבות הפיתוח.
שימוש אסור
הסיפור של האגה וה-R7 אמנם החל להיכתב ב-1999, אך הוא הגיע לשיא הדרמה הספורטיבית שלו עונה אחת לאחר מכן, בשנת 2000. באותה עונה האגה כבר הוכיח את העליונות הטכנולוגית של מכונת המרוצים של ימאהה וסיפק קרבות מרתקים מול יריביו, אך למרבה הצער הוא איבד את האליפות בנסיבות עגומות בעקבות השעיה שנויה במחלוקת בגלל שימוש בתוסף תזונה שהכיל חומר אסור.
השילוב בין רוכב פרוע למהנדסים של ימאהה
למרות הפספוס הכואב של התואר, ה-YZF-R7 OW02 ונוריוקי האגה מסמלים עד היום את תור הזהב ואת אקורד הסיום המפואר של אופנועי ה-750 סמ"ק מרובעי הצילינדרים באליפות העולם. התקנות השתנו לאחר מכן לטובת מנועי הליטר, אך השילוב בין המהנדסים של ימאהה לרוכב היפני הפרוע הותיר חותם בלתי נמחק על היסטוריית הספורט המוטורי והפך את ה-OW-02 לפריט אספנים מהמבוקשים והיקרים בעולם הדו-גלגלי.
השאירו תגובה