מאבק הרוכבים על זכויותיהם מול בעלי האליפות חוזר לכותרות, הפעם דרך השוואה היסטורית שמעלה אתר GPOne בין המחאות של היום לבין מאבקים מהעבר במרוצי מכוניות ואופנועים כאחד.
כבר בשנות השישים והשבעים נאבקו נהגי הפורמולה 1 סטירלינג מוס וג'קי סטיוארט למען תנאי בטיחות הוגנים יותר במסלולים. בעולם האופנועים, קני רוברטס ובארי שין הובילו שביתות גלויות מול מארגני האליפות, כאשר גם קבוצת פרארי נקטה בעבר בצעדי מחאה דומים מול הנהלת הפורמולה 1.
כיום, לפי הכתבה, מארק מארקז ופדרו אקוסטה הם אלה שמוחים מול ליברטי מדיה, בעלת הזכויות המסחריות של MotoGP. אלא שבניגוד לדורות הקודמים שידעו לארגן מחאה משותפת ואפילו שביתות ממשיות, הרוכבים של היום פועלים בלי גוף מאוחד שמייצג את האינטרסים שלהם מול המארגנים. הכתבה טוענת שרוברטס ושין, שפעלו לבד ובלי רשתות חברתיות, הצליחו למעשה להיות אמיצים יותר מהרוכבים המובילים של ימינו, שלמרות המעמד והחשיפה שלהם נמנעים מצעד מאורגן ומשמעותי יותר.
הסוגיה המרכזית שעולה היא היעדרו של איגוד רוכבים רשמי ב-MotoGP, בניגוד למקובל בענפי מוטורספורט אחרים, מה שלטענת הכתבה מותיר את הרוכבים חשופים מול כוחה של ליברטי מדיה בכל הנוגע לתנאי ההתקשרות, הביטחון הכלכלי והשפעתם על עיצוב כללי האליפות.
בימים אלו מתארגנת מחאה נוספת של הרוכבים הנוגעת לקראת ההתעקשות של המארגנים לקיים את המרוץ בקטאר, למרות המתיחות הביטחונית באיזור בין איראן, ארה"ב וישראל. העדר גוף מאחד של הרוכבים, יגרום גם הפעם לכך שהמחאה תושמע בעיקר ברשתות החברתיות ואולי בתלונות הרוכבים מול מנהלי הקבוצות, אבל ספק אם הם יצליחו בנפרד זה מזה, לגרום לשינוי כלשהו.
השאירו תגובה